העתיד כבר לא רק נראה ונשמע
במשך שנים התרגלנו לכך שהאינטרנט הוא חוויה דו-ממדית: אנחנו צורכים פיקסלים ומעבדים גלי קול. אך בזמן שאנו עסוקים בשדרוג רוחב הפס, מתרחשת מהפכה שקטה שתהפוך את הרשת לחוויה רב-חושית מלאה. אם בפוסטים הקודמים שלי חקרנו "קירות ניתנים לתכנות" וטכנולוגיית Wi-Fi ש"מרגישה" את סביבתה (IEEE 802.11bf), השלב המתבקש הבא הוא היכולת שלנו להרגיש בחזרה.
מהו האינטרנט של החושים (IoS)?
המושג IoS מתאר שילוב בין בינה מלאכותית (AI), מציאות רבודה (AR) ומיקרו-סנסורים, המאפשרים להעביר דרך הרשת לא רק נתונים דיגיטליים, אלא גם ריח, טעם ומגע (טכנולוגיה הפטית). המטרה היא "דיגיטציה של החושים", השואפת למציאות שבה עד שנת 2030 הגבול בין המציאות הפיזית לווירטואלית יטושטש לחלוטין.
המעבר ל-IoS דורש תשתית מסוג חדש לגמרי:
תקשורת בשיהוי אפסי (Zero Latency): כדי שחוש המגע ירגיש "אמיתי", תגובת הרשת חייבת להיות מהירה יותר מהמחשבה האנושית. כאן נכנסים לתמונה דור 6 (6G) והתשתיות הניתנות לתכנות שדנו בהן בעבר.
מחשוב אורגנואידי (Organoid Computing): כדי לעבד גירויים מורכבים כמו ריח או טעם, ייתכן שנזדקק למעבדים ש"מבינים" ביולוגיה. אם המעבד (CPU) הבא שלנו יהיה אכן "חי", הוא יוכל לתרגם אותות כימיים לקוד דיגיטלי ביעילות גבוהה בהרבה מסיליקון מסורתי.
אנרגיה מהאוויר: מיליארדי החיישנים הלבישים שידמו מגע על עורנו לא יוכלו להסתמך על סוללות מגושמות. טכנולוגיית "קציר אנרגיה מהסביבה" (Ambient Harvesting) תהיה ה"דלק" שיניע את החליפות ההפטיות והשתלים העצביים הללו.
מדוע מדובר ביותר מסתם שדרוג טכנולוגי?
למי שייכים החושים שלנו בעידן הדיגיטלי?
כפי שסקרתי בפוסט על בינה מלאכותית פרואקטיבית (Proactive AI) - כזו שאינה מחכה לקלט שלכם - עלינו להתייחס לשאלת השליטה. אם מערכת יכולה לשלוח גירויים ישירות למערכת העצבים שלנו, איפה עובר הגבול בין חוויה דיגיטלית למניפולציה חושית?
תשתית העתיד אינה מורכבת עוד רק מסיבים אופטיים ואנטנות. זוהי מערכת עצבים גלובלית שבה הקירות, ה-WIFI והמוח שלנו מחוברים ברשת אחת בלתי נראית ובעלת מודעות.
